כיצד נשמרים מעורפי הראשים?

בתקופה האחרונה, כל העולם כולו חרד ומפוחד מכנופיית טרוריסטים

אסלאמים עורפי ראשים, המאיימים להרבות רציחות בלי חמלה. חרדה זו מובנת ומוצדקת, אבל בזמן זה עלינו להיזכר, שיש לנו לחרוד חרדה גדולה ויתרה, מעורף ראשים שכבר נמצא בגלילותינו זה שנים רבות, ולאחרונה הוא רוצח באגרסיביות המוני אנשים.

מי הוא זה ואיזה הוא?

לפני חמשת אלפים ותשע"ה שנים, ביום ראש השנה, א' בתשרי, ברא השי"ת את אדם הראשון וחוה אשתו, ועיצב את דמותם באופן שהראש הוא החלק העליון שבגוף, והוא מחיה ומנהיג את כל הגוף באמצעות ג' אברים חיוניים שבראש, שהם עיקר יסוד וחיות האדם, ואלו הם:
א) עינים – לראות ולקרוא,
ב) פה – לאכילה ודיבור,
ג) מוח – להבין ולהשכיל להנהיג את הגוף על דרך הישר והטוב.

ולמה ברא השי"ת את האדם? בשביל להטיב לברואיו! כי בהיותו רב חסד ומרבה להטיב, לא רצה שהנשמות יהנו מזיו השכינה בגן עדן העליון, בחינם, כי אז היו הנשמות מתביישות כמו האוכל לחם שנדב לו אחר בחינם שמתבייש להסתכל בפניו, ולכן ברא העולם הגשמי עם הטבע החומרי, ונתן להאדם את המצוות, שעל ידי שיתגבר האדם על תאוותיו לעשות כציווי השי"ת, עי"ז ירויח שכר טוב בזכות עצמו.

ולכן, באותו היום שנברא האדם, ציוה השי"ת לאדם וחוה מצוה הראשונה, שלא יאכלו מעץ הדעת שבגן עדן, וגם הוסיף שאם יעברו על צוויו יענשו במיתה אבל אז בא הנחש שהוא היצה"ר, ופיתה אותה לעבור על מצות ה', ע"י ניצול ג' כוחות הנ"ל לרעה, שתיאר לפניה טוב טעם האכילה לפה, והבליט יופי הפרי המעורר תאוה לעינים, וגם הבטיח שבזה תשכיל לדעת הכל במוח,
שע"י ג' דברים אלו נמשכה אחריו חוה, כמו שכתוב (בראשית ג ו): "ותרא האשה: (א) כי טוב העץ למאכל, (ב) וכי תאוה הוא לעינים, (ג) ונחמד העץ להשכיל – ותקח מפריו ותאכל".

ראו עד כמה גדול כוחו של יצר הרע להעביר את האדם על דעתו ודעת קונו, שהרי מדרך הטבע אם אחד שומע ממישהו על פרי מסוים שהיא סם המות, מיד האדם חושש ובורח מאכילתו כמטחוי קשת, וכאן השי"ת בכבודו ובעצמו אמר לחוה שעץ הדעת הוא כמו סם המות, והיו לה אלפי מיני עצים אחרים בגן עדן לאכול מהם פירות טובות, ולא היה לה שום הוכחה לדברי היצה"ר על טוב הפרי וכוחו הסגולי, שהרי עדיין לא טעמה ממנו, בכל זאת הצליח היצה"ר להבעיר תאותה ולטמטם את שכלה לעבור על ציווי השי"ת, ובזה ניתקה ואיבדה את ראשה שתפקידו הוא להיות ראש ומנהיג לנווט את הגוף עפ"י ציווי הבורא, וגרמה מיתה לה ולזרעה ולכל הדורות.

ועל דרך זה, ממשיך היצר הרע לגרום מיתה רוחנית וגשמית להמוני אנשים, במשך כל הדורות, ובפרט בדורות האחרונים, ע"י פיתויים השונים הגורמים לאדם לאבד את ראשו ולהשתעבד לתאוות בהמיות שבסופם הורסים את חייו בעוה"ז ובעוה"ב.
ובזה באנו למסקנא: אין לך עורף ראשים גדול מיצר הרע!
אכן בזה גם נודע לנו הדרך להישמר ממנו וללחום עמו, והוא ע"י שמירת
התורה והמצוות שנתן לנו השי"ת כדי לידע האיך להתנהג לזכות לחיים
בעוה"ב ובעוה"ז, תוך שימת דגש על שמירת ג' כוחות הנ"ל:

א) ראיה: לשמור את ראית העינים, והוא להימנע מלהסתכל בדברים שגורמים תאוות רעות ואסורות, ומטמטמים ומבלבלים השכל, והורסים את כל החיים בב' העולמות, כמו שנראה בחוש, ובפרט בזמנינו בעידן הטכנולוגיה, שאפי' שהאדם שמח ונהנה על המקום, אבל הנאה זו היא בדיוק כמו הנאה מסם מוות מתוק, שאחרי שהאדם אוכלו ונהנה באותו רגע שאכל, לאחר זמן מועט כל חייו נהרסים, יש לאדם להשתמש בעיניו רק בראיה של דברים קדושים, שאז עולה בקדושה ומתקרב לבורא כל העולמות, כמו שכתוב בתורה לגבי הציצית "וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ד' ועשיתם אותם", שההסתכלות במצוות מביאה לידי עשיית כל המצות.

ב) אכילה: להזהר מלאכול מאכלות אסורות, אשר הרמב"ם ז"ל כתב שמאכלי איסור מטמטמים השכל והלב, אשר על כן יש להיזהר לא להימשך אחר כח הטבע החומרי שבאדם המתאוה אחר הנאת האוכל הזמנית ומביאו לפעמים לאכול גם דברים מזיקים תוך התעלמות מהידיעות על הנזקים שיבואו בעקבותיו. רק ידקדק על הכשרות, לאכול רק מה שהתיר השי"ת לפי חוקיו, ולאכול בכוונה שעי"ז יהי' לו כח לקיים מצות ד', שאז מתעלה בקדושה.

ג) שכל: להימנע מלהשתמש עם השכל להשכלה אסורה, כהתעסקות בשיטות כפירה, או תחבולות שקר וגניבה וכדו', וכן חיפוש תירוצים או היתרים לפרוק עול מצוות, שכל אלו הורסים את האדם במשך הזמן. רק ישתמש בשכלו לדעת רצון בוראו ית', ולהשכיל להתבונן על מעשיו, ובגדלות ד', למלא תפקידו בעולמו, שבזה יוטב לו בזה ובבא.

והנה הזמן המתאים והמסוגל להתחזק בענינים אלו, הוא בראש השנה, שהוא יום הראשון של עשרת ימי תשובה, שבו יש לקבל קבלת טובות לשנה החדשה, שלא להימשך אחר פיתויי היצר הרע, ובזה מתקנים החטא הראשון של עץ הדעת שנעשה ביום ראש השנה.

ובזה אפשר להבין מה הטעם שנהוג לאכול בליל ראש השנה תפוח מתוק בדבש, כי חטא עץ הדעת היה בעץ פרי, ולשיטה אחת היה עץ תפוחים, ולכן אנו טובלים את התפוח בדבש, כדי לרמז על עבודת היום למתק חטא עץ הדעת, ע"י תשובה ומעשים טובים.

ואפשר לרמז זאת בנוסח התפלה שנוהגים לבקש בליל ראש השנה: "יהי רצוןשנהיה לרא"ש ולא לזנב" – רא"ש הוא ראשי תיבות של ר'איה א'כילה ש'כל,
כלומר שאנחנו מבקשים, שיהיה לנו ראש אמיתי ונעלה על פי התורה, שיהיה לראש המנהיג ושולט בכוחות הגוף הנרמזים בתיבת רא"ש, לעשות בהם רק רצון השי"ת, שבאופן זה נגרם לאדם התרוממות ושכר טוב בעוה"ז ובעוה"ב,"ולא לזנב" להיות נמשך אחר היצה"ר ותאוותיו הבהמיות.

ויש לרמז זאת גם בשם היום: "רא"ש השנה" – כי בזמן זה עלינו לקבל על עצמינו שבשנה הזאת נשלוט ונשתמש בכוחות הראש הנ"ל כרצון הבורא.
ובזכות זה ישפיע לנו השי"ת חיים טובים וארוכים, ושכל טוב, ללמוד התורה לדעת את ד', ולאכול כרצונו עפ"י חוקי התורה שנותנים חיים נצחיים באדם, ויזכנו בשנה טובה ומתוקה בכל הענינים, ויגאל אותנו גאולה שלימה במהרה
בימינו, אמן.