דרשות


מאמר מהאדמו"ר  לראש השנה



מנהג ישראל לאכול בראש השנה ראש כבש או ראש דג, ולבקש מהקב"ה: "יהי רצון שנהיה לראש ולא לזנב".

וצריך ביאור: למה אנו לא מתפללים "שנהיה ראש", מדוע אנו מוסיפים את האות ל' – "שנהיה לראש" שפירושה טפל לראש?

ואפשר לומר, שבבקשה זו אנו מכוונים להינצל מהרוח ההרסנית של שיטת האנארכיזם, השולטת בימינו במלוא עוצמתה – לא מעט בהשפעת המדיה האלקטרונית.
שיטה זו של 'איש כל הישר בעיניו יעשה' – מפתה את האדם כי ביכלתו לידע ולהבין ולעשות הכל על דעת עצמו, וגורמת לפריקת עול ולחיי הפקר באופן נורא ואיום, על ידי ביטול רעיון ההכנעה והציות למנהיגים רבנים ומחנכים, תוך כדי התעלמות מוחלטת מהנסיון והחכמה שצברו…

אמנם לפחות בתחום אחד כולם מוכנים להיות נכנעים תחת אחרים, והוא בתחום הרפואה.

אדם שיש לו חולי, אף אם יהיה אנארכיסט גדול – יקשיב לכל הוראות הרופא, ויתאמץ לעשות בדיוק כל מה שאומר לו לעשות כדי להציל את נפשו מסכנת מות, אף אם זה כולל לשנות כל דרכי והרגלי סדרי החיים שלו.
וכן יהיה מוכן לעבור אפילו ניתוח קשה, וכמה חדשים בטיפול נמרץ. כי סוף סוף הוא יודע ומבין, שהרופא למד וקיבל דרכי הרפואה מחוקרים מומחים שעמלו הרבה שנים להבין טבע האדם ורפואתו, ובנפשו הוא לקבל.

ובאמת עלינו ללמוד מזה, שאם הדברים אמורים ברופא שחכמת הרפואה שלו פתוחה לערעור, כל שכן וקל וחומר ביוצר כל היצורים, שהוא לבדו יודע ומכיר מהות האדם שברא ומה טובתו בעולמו, הרי פשוט וברור שהשכל מחייב לקיים כל הוראות הבורא יתברך שכתב לנו בתורתו הקדושה ונמסרו לנו על ידי חכמי ישראל, כדי לזכות למטרת בריאתינו ושישפיע לנו שכר חיים טובים בעולם הזה ובעולם הבא, על דרך שאמר: "אני השם רופאיך!"

השקפה זו ירשנו מאברהם אבינו ע"ה, שהיה ראש האומה הישראלית ונקרא ע"י חז"ל בתואר "ראש המאמינים", שהיה חכם גדול וגם חזה בכוכבים, ומגודל חכמתו הכיר שיש בורא ומנהיג העולם. ואף שבעצם הוא לא היה ראשון המאמינים במציאות הבורא, שהרי באמונה זו כבר האמינו אחרים לפניו, בכל אופן הוא נקרא ראש המאמינים בזכות עמידתו בכל העשרה נסיונות – נסיונות שהיו נגד השכל האנושי, אשר בזה הוציא את אמונותו מהכח אל הפועל – והראה שהוא מוכן למות בשביל ערכיו…
ובדרכו זו הלכו הסבים והסבתות שלנו במשך יותר מג' אלפים שנה בשלשלת הדורות מאברהם אבינו עד דורנו, אשר הרבה מהם היו שרים וחכמים מופלגים, שמסרו נפשם ומאודם לקיים בשמחה את כל מצוות הבורא, כפי שקיבלו מהרבנים הגאונים בכל מקומות מושבותיהם בכל דורו ודור.
ואלו שלא הלכו לשמוע את דבר השם מפי חכמי התורה, והזניחו את מצוות התורה, לא עברו כמה דורות עד שהתבוללו ונטמעו בין הגוים.

כי עיקר כח נצחיות עם היהודי הוא קבלת התורה והאמונה איש מפי איש עד משה רבינו ע"ה – עיקר זכות הקיום שלנו היא מכח שמירת המסורת והתבטלות התלמיד בפני רבו.

וזהו שאנו מבקשים ביום ראש השנה שבו עמד אברהם אבינו בנסיון העשירי ועקד את יצחק בנו, "שנהיה לראש" – שנהיה מקושרים וטפלים אל אברהם אבינו ראש המאמינים ראש האומה הישראלית, ע"י שכל אחד מאתנו יהיה בו דעת לקבל עליו ראש, בצורת רב מוסמך שימסור לו מסורת ישראל על כל פרטיה ודקדוקיה, כדי שנוכל להחזיק בדרכו של אברהם אבינו וללכת באמונה בדרכי המצוות שמשפיעים כל טוב בכל חלקי החיים לנצח.

וזהו דבר שאם יקבל אדם עליו – להתייעץ בכל דבר עם אישיות רבנית – עם חוליה בשרשרת הדורות המקשרת אותו לשורש עץ החיים – לתורה הקדושה – מובטח לו שיראה ישועות…..


מאמר אקטואלי מהאדמו"ר


האם אנו עומדים בסכנת שואה?

(או "הרהורים ומחשבות על פי דרכו של האדמו"ר שליט"א)

אמרו חז"ל (במשנה מסכת תענית פרק ד): "לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב!" וממשיכים חז"ל ומספרים לנו סיבת השמחה, כי ביום זה היה נהוג שבנות ירושלים יוצאות ואומרות:

"בחור! שא נא עיניך וראה מה אתה בורר לך. אל תתן עיניך בנוי, תן עיניך במשפחה. שקר החן והבל היופי, אשה יראת ה' היא תתהלל".

וצריך ביאור: מהו השמחה הגדולה במנהג זה?

כדי לבאר זאת, נקדים להתבונן במגיפת ההתבוללות האוכלת בנו במלוא העוצמה בכל רחבי תבל.
בתקופה שאחרי השואה, היו ברחבי העולם מיליוני יהודים מפוזרים בכל המדינות, והיו אלפי בתי ספר יהודיים בכל העולם שלמדו בהם קצת תנ"ך והיסטוריה יהודית, אבל במשך הזמן רובם נסגרו, ואלו שעדיין קיימים יש בהם אחוז גדול של תלמידים שהם גוים גמורים ממש. וכמו כן רוב רובם של הבתי כנסיות נסגרו, כי הזקנים מתו, והנכדים התבוללו בין הגוים.
ובפרט בתקופה האחרונה, נותקו השורשים ממסורת הדור הקודם שחי קודם השואה לפני שבעים שנה, וההתבוללות רבתה באופן מבהיל, עד כדי כך שיכולים להגדיר זאת כשואה רוחנית.
עדיין לא היה שואה לעם ישראל כתקופתנו , ואם לא ינקטו צעדים דרסטיים, במשך עוד שנים אחדים יתבוללו מיליוני יהודים, ובניהם יחשבו עצמם לגוים, וחלקם לא ידעו כלל שהם מזרע יהודים, בשואה זו חס ושלום, יתכן שנאבד מיליונים מכלל ישראל.
אף מארצינו הק' יש מאות אלפים צעירים שאחרי שמסיימים את שירותם הצבאי הם יורדים לחו"ל, והמונים מהם מתחתנים עם גויות בכל מדינות העולם.

הגורמים לכך הם, הבורות וחוסר הזהות, הפוקדים את התלושים מחיי תורה ומצוות. דוגמאות לבורות ימצא כל מי שיפקח את עיניו ויתבונן סביבו, ובפרט מי שיבקר מעט בקהילות ישראל הפזורות.
לדאבוני נתקלתי במשך השנים בדוגמאות אין ספור מהבורות השולטת בקרב אלפים מצעירי ישראל, ומצב זה הולך ומתדרדר משנה לשנה.
אזכיר רק דוגמא אחת: כשהייתי לפני כמה שנים בבית ספר יהודי בהונגריה שרוב התלמידים שבו היו גוים, ושאלתי תלמידה יהודיה האם היא שומרת שבת? השיבה בכעס: "מה זה יהודי?! רק לזרוק לתוך האש!"
בת ישראל זו, לא היה לה שום ידע מהלימוד בבית הספר, עד כדי כך שלא ידעה מה זאת שמירת שבת, כי גדלה ביחד עם גוים, באכילת טריפות ובכל שאר תחומי החיים, כך שלא הבחינה בשום הבדל בין ישראל לעמים, הידע היחידי שהיה לה לגבי היהדות הוא שהגוים זורקים את היהודים לאש, כפי שלמדה בלימודי ההיסטוריה היהודית ממקורות אנטישמים, ולכן דיברה בשנאה ובביטול עצום נגד היהדות, כי היא לא ידעה כלום, וחסרון ידיעת התורה והמצוות גורמת לחסרון הבנה בערך היהדות ומביא להתבוללות.
ההוכחה הברורה ביותר לכך היא בעובדא, כי תופעות אלה של התבוללות ונישואי תערובת לא קיימות בקרב היהדות של שומרי תורה ומצוות, ובכל מקום בגולה שבו מצוי ריכוז של לומדי תורה הרי זה מהווה מקור של הצלה, ואילו הוקדשו לענין זה המשאבים הרחבים של העם היהודי אפשר היה לחולל גדולות ונצורות. ברור איפוא, כי אין תרופה אחרת לעצירת ההתבוללות מאשר יצירת חינוך יהודי מקורי בלימוד התורה בממדים רחבים להמוני העם היהודי בכל תפוצות הגולה.
לפני כעשרים שנה אמר לי מנהל הקהילה האשכנזית בארגנטינה, שיש להם כחמש עשרה אלף תלמידים ברשת בתי הספר בכל ארגנטינה. ועכשיו כהיום, נשאר מהם רק מספר קטן של בתי ספר עם קצת תלמידים, וחלק גדול מהתלמידים הם גוים. רק התלמודי תורה שמה נתרבו, ועדיין הולכים ומתרבים בתלמידים, שאח"כ נוסעים לארץ ישראל ללמוד בישיבות קדושות, ורובם מתחתנים בארץ ונשארים בארץ ישראל, וככה גדל עם ה' בארץ ובחו"ל.
בלי ידיעת התורה בלימוד תורה שבעל פה, אין כח לעמוד נגד נסיונות הרחוב מהרוחות הזרות הנושבות בעולם. רק הלומד תורה יכול להחזיק מעמד, כי כמה שיקבל יותר ידיעת התורה, הוא מתחזק יותר במעשים טובים ומצוות, וכל שכן שלא יבוא לידי התבוללות, כי מתוך לימוד התורה הוא משיג ההבדל בין ישראל לעמים, כי הוא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים.
לפני כעשר שנים בא אלי יהודי מגודל זקן כבן ארבעים שנה שביקש ברכה לשידוך, וסיפר שהוא היה כומר בלוס-אנג'לס בכנסיה נוצרית שהיה לה כעשרים אלף חברים, ושלחוהו מהקהילה שלו לארץ ישראל להשפיע בתור כומר מיסיונר, ואחר זמן חזר ונסע עוד הפעם על חשבון עצמו לפתות יהודים לנצרות, וכדי להשפיע ברמה יותר גבוה, התחיל ללמוד גמרא, ובראותו חכמת התורה התהפך והתגייר. הוא גם סיפר דרך אגב, שהחברה המיסיונרית שלחו לארץ ישראל כחמשת אלפים מיסיונרים, ובעיקר שתלו אותם בבתי חינוך הממלכתיים, כי גם הם יודעים ששם עיקר כח ההשפעה.
ולכן היצר הרע מתאמץ בכל כוחותיו לבטל את הדור החדש מלימוד התורה, כי חוץ ממה שלומדים ויכולים על ידי זה אח"כ להיות למורי הוראה ומנהיגי ישראל וללמד ולהדריך את הדור הבא לתורה, ובזכותם הרוחני לעזור לעם ישראל, פשוט הם מצילים על יד זה יהודים מלהתבולל ולאבוד מתוך קהל ישראל, כמו שרואים בחוש בכל העולם, שבמקום שיש ישיבות, ובפרט כוללים, היהדות והעם היהודי גדלים ומתעצמים, ומתרבים ומתחזקים גם יהודים כאלו שהתרחקו מהיהדות, כי לימוד התורה הוא הערובה היחידה להמשך קיום עם ה', ואין אומתינו אומה אלא בתורה.
וכן מתאמץ היצר הרע מאוד, שלא יתמכו תמיכה כספית בלימוד התורה, ולכן יש לדאבוננו מחסור גדול בכוללים. ועל כל אחד ואחד לעשות בזה חשבון הנפש, האם הוא עושה כל מה שביכולתו לתמוך בלימוד התורה ולהציל עם ה' מרדת שחת.

ומעתה מובן סיבת השמחה הגדולה ביום ט"ו באב, שבו יצאו להפגין נגד רעיון ההתבוללות, הנובע מבורות ושטחיות שמטשטש את ההבדל בין ישראל לעמים וגורם להיות ככל הגוים בית ישראל, ופותחת פתח לתרבות החומרית שמייחסת חשיבות רק לחיצוניות ולא על ערכים רוחניים.
ולכן לא היו ימים טובים לישראל כמו ט"ו באב שבו הכריזו בחוצות קריה: "שקר החן והבל היופי, אשה יראת ה' היא תתהלל!"

וזהו מה שאומרים בהפטרת שבת נחמו שהנביא אומר לישראל: "נחמו – עמי יאמר אלקיכם", הנחמה היחידה שתהיה לנו בגלות היא, שאלקינו קורא לנו "עמי", כי אנו נקראים עם ה', וחשובים בנים לאבינו שבשמים, ע"י לימוד וקיום התורה, שעי"ז נזכה לנחמה ומנוחה בגלות. ועל ידי תמיכה כספית בלומדי התורה זוכים לכל טוב, שהרי לימוד של כל יהודי מועיל לכל העם היהודי, כי כל עם ישראל הם כגוף אחד, שגם אם אחד לא יכול ללמוד אבל תומך בלומד תורה, אז יש לו חלק בו, והתורה עוזרת לו ומביאה לו שלום, ושלום הוא הכלי שמחזקת כל הברכות.
וכן מפורש בפסוק: "ה' עוז לעמו יתן – ה' יברך את עמו בשלום", ואמרו חז"ל "אין עוז אלא תורה", כלומר העוז של עם היהודי הוא התורה, שבזכות זה זוכים להיקרא "עם ה'", ואז יברך ה' את "עמו" בשלום, שיהיה מפלה לכל שונאי ישראל, ויקויים בנו מקרא שכתוב: "רוממות א-ל בגרונם וחרב פיפיות בידם לעשות נקמה בגוים תוכחות בלאומים", ונזכה לראות בקיום ההבטחה המפורשת בתורתינו הקדושה:
"אם בחקתי תלכו – ונתתי שלום בארץ".


מאמר אקטואלי מהאדמו"ר


כיצד נשמרים מעורפי הראשים?

בתקופה האחרונה, כל העולם כולו חרד ומפוחד מכנופיית טרוריסטים
אסלאמים עורפי ראשים, המאיימים להרבות רציחות בלי חמלה. חרדה זו מובנת ומוצדקת, אבל בזמן זה עלינו להיזכר, שיש לנו לחרוד חרדה גדולה ויתרה, מעורף ראשים שכבר נמצא בגלילותינו זה שנים רבות, ולאחרונה הוא רוצח באגרסיביות המוני אנשים.

מי הוא זה ואיזה הוא?

לפני חמשת אלפים ותשע"ה שנים, ביום ראש השנה, א' בתשרי, ברא השי"ת את אדם הראשון וחוה אשתו, ועיצב את דמותם באופן שהראש הוא החלק העליון שבגוף, והוא מחיה ומנהיג את כל הגוף באמצעות ג' אברים חיוניים שבראש, שהם עיקר יסוד וחיות האדם, ואלו הם:
א) עינים – לראות ולקרוא,
ב) פה – לאכילה ודיבור,
ג) מוח – להבין ולהשכיל להנהיג את הגוף על דרך הישר והטוב.

ולמה ברא השי"ת את האדם? בשביל להטיב לברואיו! כי בהיותו רב חסד ומרבה להטיב, לא רצה שהנשמות יהנו מזיו השכינה בגן עדן העליון, בחינם, כי אז היו הנשמות מתביישות כמו האוכל לחם שנדב לו אחר בחינם שמתבייש להסתכל בפניו, ולכן ברא העולם הגשמי עם הטבע החומרי, ונתן להאדם את המצוות, שעל ידי שיתגבר האדם על תאוותיו לעשות כציווי השי"ת, עי"ז ירויח שכר טוב בזכות עצמו.

ולכן, באותו היום שנברא האדם, ציוה השי"ת לאדם וחוה מצוה הראשונה, שלא יאכלו מעץ הדעת שבגן עדן, וגם הוסיף שאם יעברו על צוויו יענשו במיתה אבל אז בא הנחש שהוא היצה"ר, ופיתה אותה לעבור על מצות ה', ע"י ניצול ג' כוחות הנ"ל לרעה, שתיאר לפניה טוב טעם האכילה לפה, והבליט יופי הפרי המעורר תאוה לעינים, וגם הבטיח שבזה תשכיל לדעת הכל במוח,
שע"י ג' דברים אלו נמשכה אחריו חוה, כמו שכתוב (בראשית ג ו): "ותרא האשה: (א) כי טוב העץ למאכל, (ב) וכי תאוה הוא לעינים, (ג) ונחמד העץ להשכיל – ותקח מפריו ותאכל".

ראו עד כמה גדול כוחו של יצר הרע להעביר את האדם על דעתו ודעת קונו, שהרי מדרך הטבע אם אחד שומע ממישהו על פרי מסוים שהיא סם המות, מיד האדם חושש ובורח מאכילתו כמטחוי קשת, וכאן השי"ת בכבודו ובעצמו אמר לחוה שעץ הדעת הוא כמו סם המות, והיו לה אלפי מיני עצים אחרים בגן עדן לאכול מהם פירות טובות, ולא היה לה שום הוכחה לדברי היצה"ר על טוב הפרי וכוחו הסגולי, שהרי עדיין לא טעמה ממנו, בכל זאת הצליח היצה"ר להבעיר תאותה ולטמטם את שכלה לעבור על ציווי השי"ת, ובזה ניתקה ואיבדה את ראשה שתפקידו הוא להיות ראש ומנהיג לנווט את הגוף עפ"י ציווי הבורא, וגרמה מיתה לה ולזרעה ולכל הדורות.

ועל דרך זה, ממשיך היצר הרע לגרום מיתה רוחנית וגשמית להמוני אנשים, במשך כל הדורות, ובפרט בדורות האחרונים, ע"י פיתויים השונים הגורמים לאדם לאבד את ראשו ולהשתעבד לתאוות בהמיות שבסופם הורסים את חייו בעוה"ז ובעוה"ב.
ובזה באנו למסקנא: אין לך עורף ראשים גדול מיצר הרע!
אכן בזה גם נודע לנו הדרך להישמר ממנו וללחום עמו, והוא ע"י שמירת
התורה והמצוות שנתן לנו השי"ת כדי לידע האיך להתנהג לזכות לחיים
בעוה"ב ובעוה"ז, תוך שימת דגש על שמירת ג' כוחות הנ"ל:

א) ראיה: לשמור את ראית העינים, והוא להימנע מלהסתכל בדברים שגורמים תאוות רעות ואסורות, ומטמטמים ומבלבלים השכל, והורסים את כל החיים בב' העולמות, כמו שנראה בחוש, ובפרט בזמנינו בעידן הטכנולוגיה, שאפי' שהאדם שמח ונהנה על המקום, אבל הנאה זו היא בדיוק כמו הנאה מסם מוות מתוק, שאחרי שהאדם אוכלו ונהנה באותו רגע שאכל, לאחר זמן מועט כל חייו נהרסים, יש לאדם להשתמש בעיניו רק בראיה של דברים קדושים, שאז עולה בקדושה ומתקרב לבורא כל העולמות, כמו שכתוב בתורה לגבי הציצית "וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ד' ועשיתם אותם", שההסתכלות במצוות מביאה לידי עשיית כל המצות.

ב) אכילה: להזהר מלאכול מאכלות אסורות, אשר הרמב"ם ז"ל כתב שמאכלי איסור מטמטמים השכל והלב, אשר על כן יש להיזהר לא להימשך אחר כח הטבע החומרי שבאדם המתאוה אחר הנאת האוכל הזמנית ומביאו לפעמים לאכול גם דברים מזיקים תוך התעלמות מהידיעות על הנזקים שיבואו בעקבותיו. רק ידקדק על הכשרות, לאכול רק מה שהתיר השי"ת לפי חוקיו, ולאכול בכוונה שעי"ז יהי' לו כח לקיים מצות ד', שאז מתעלה בקדושה.

ג) שכל: להימנע מלהשתמש עם השכל להשכלה אסורה, כהתעסקות בשיטות כפירה, או תחבולות שקר וגניבה וכדו', וכן חיפוש תירוצים או היתרים לפרוק עול מצוות, שכל אלו הורסים את האדם במשך הזמן. רק ישתמש בשכלו לדעת רצון בוראו ית', ולהשכיל להתבונן על מעשיו, ובגדלות ד', למלא תפקידו בעולמו, שבזה יוטב לו בזה ובבא.

והנה הזמן המתאים והמסוגל להתחזק בענינים אלו, הוא בראש השנה, שהוא יום הראשון של עשרת ימי תשובה, שבו יש לקבל קבלת טובות לשנה החדשה, שלא להימשך אחר פיתויי היצר הרע, ובזה מתקנים החטא הראשון של עץ הדעת שנעשה ביום ראש השנה.

ובזה אפשר להבין מה הטעם שנהוג לאכול בליל ראש השנה תפוח מתוק בדבש, כי חטא עץ הדעת היה בעץ פרי, ולשיטה אחת היה עץ תפוחים, ולכן אנו טובלים את התפוח בדבש, כדי לרמז על עבודת היום למתק חטא עץ הדעת, ע"י תשובה ומעשים טובים.

ואפשר לרמז זאת בנוסח התפלה שנוהגים לבקש בליל ראש השנה: "יהי רצוןשנהיה לרא"ש ולא לזנב" – רא"ש הוא ראשי תיבות של ר'איה א'כילה ש'כל,
כלומר שאנחנו מבקשים, שיהיה לנו ראש אמיתי ונעלה על פי התורה, שיהיה לראש המנהיג ושולט בכוחות הגוף הנרמזים בתיבת רא"ש, לעשות בהם רק רצון השי"ת, שבאופן זה נגרם לאדם התרוממות ושכר טוב בעוה"ז ובעוה"ב,"ולא לזנב" להיות נמשך אחר היצה"ר ותאוותיו הבהמיות.

ויש לרמז זאת גם בשם היום: "רא"ש השנה" – כי בזמן זה עלינו לקבל על עצמינו שבשנה הזאת נשלוט ונשתמש בכוחות הראש הנ"ל כרצון הבורא.
ובזכות זה ישפיע לנו השי"ת חיים טובים וארוכים, ושכל טוב, ללמוד התורה לדעת את ד', ולאכול כרצונו עפ"י חוקי התורה שנותנים חיים נצחיים באדם, ויזכנו בשנה טובה ומתוקה בכל הענינים, ויגאל אותנו גאולה שלימה במהרה
בימינו, אמן.